משנה: הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לֹא הָֽיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. גדם. ידו קטועה:
בננו זה. משמע שרואין אותו:
ולא חרשין. שאינן יודעין אם קבל דבריהם או לאו ואע''פ שרואין אח''כ שאינו מקיים מצותן מ''מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו ואיכא להפוכי בזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע שצריך שישמעו שאומר איני מקבל מכם:
מתרין בו בפני שלשה. הכי קאמר מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב''ד של ג' כדתנן בפ''ק מכות בשלשה דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מנקות הוא דכתיב הכא בן סורר ומורה וכתיב התם והיה אם בן הכות הרשע:
זה הוא שלקה בפניכם. ואע''ג דמיבעי ליה למידרש זה ולא סומין הא נמי נפקא לן דאם איתא דלהך דרשא לחוד הוא דאתא לזה הוא שלקה בפניכם לכתוב בנינו הוא ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה ש''מ תרתי:
מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואח''כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:
ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפי' לאחר כמה שנים:
מתני'. אם לא היתה אמו ראויה לאביו. שלא היתה דומה ושוה לו בקול במראה ובקומה דכתיב איננו שומע בקולנו ומדלא כתיב בקולינו ביו''ד ש''מ קול אחד לשניהם ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין ואין הלכה כר' יהודה:
הֵי דֵינוֹ גַנָּב וְהֵי דֵינוֹ גַזְלָן. אָמַר רִבִּי הִילָא. גָּנַב בִּפְנֵי עֵדִים גַּנָּב. בִּפְנֵי הַבְּעָלִים גַּזְלָן. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. מֵעַתָּה אֲפִילוּ נִתְכַּווֵן לִגְזֵילָה וּלְבַעֲלֶיהָ אֵין זֶה גוֹזְלָן. וְהֵידֵינוֹ גוֹזְלָן עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. עַד שֶׁיִּגְזְלֶנּוּ בִפְנֵי עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם. 42b בִּנְייָן אָב שֶׁבְּכוּלָּן וַיִּגְזוֹל אֶֽת הַֽחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּֽהַרְגֵה֭וּ בַּֽחֲנִיתֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ולא מתני' היא. ומאי קמ''ל דהא קתני בסוטה פ''ד אמר בעלה איני משקה לא שותה ומשני דאי ממתני' סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה קמ''ל דאע''פ שנכתבה יכול למחול אבל דוקא בשלא נמחקה דאילו בשנמחקה לא בדא אמרו שיכול למחול מאחר שכבר נמחק השם:
אבל אם נגמר דינו. כגברא קטילא הוא ושוב אינן יכולין למחול:
בנין אב שבכולן. דממנו כמדין מהו הנקרא גזלן כדכתיב ויגזול את החנית וגו' ושם לקח ממנו בחזקה ובפרהסיא וגלה לנו הכתוב דבכה''ג קרוי גזלן:
הי דינו גנב. איזהו הנקרא גנב ואיזהו הנקרא גזלן ואיידי דאיירי בענינא דגניבה קאמר להא הכא:
גנב בפני עדים גנב. כלומר אפי' שלא גנב בהצנע אלא ראוהו עדים כל זמן שאינו בפני הבעלים גנב הוא נקרא ודינו כגנב לענין כפל ואם בפני הבעלים לקחו זהו הנקרא גזלן:
ר' זעירה בעי. הקשה על זה דאמאי קרית ליה גזלן אם לא לקחו אלא בפני הבעלים לבדן:
מעתה. כלומר אלא דאני אומר מעתה אפילו נתכון לגזילה ולבעליה שאם לא ירצה בעליו ליתנו יעמוד עליו בעצמו אע''פ כן אין זה גזלן הואיל ולא לקחו ממנו בפרהסיא כדלקמן:
והי דיני גזלן על דעתיה דר' זעיר'. אי הכי השתא דאפי' לוקח בפני הבעלים לאו גזלן הוא א''כ איזהו הנקרא גזלן לדידיה:
עד שיגזלנו. שיקח ממנו בפרהסיא בפני עשרה בני אדם:
הלכה: הָיָה אָבִיו רוֹצֶה כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ אֵין אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו. וְכָל מַה שֶׁיֵּשׁ לְאִמּוֹ לֹא מִשֶּׁלְּאָבִיו הֵם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בָּהוּ דַּהֲוָת נָֽסְבָה דִיּוּרִין וְעָֽבְדָת שֵׁרוּ וְגָנַב מִנְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כך אתה דורש בזקני בית דין שצריך שיהו מנוקין מכל מום:
גמ' ואפי' אין אמו ראויה לאביו. דברי ר' יהודה הוא דמפרש וכלומר דלא תימא ראויה ממש בעי ולאפוקי אם היתה אסורה לאביו דלא היא דהא סוף סוף אביו ואמו הן אלא בשוה לאביו קאמר כדפרישית במתני':
וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם. אמתני' דלעיל קאי דקאמר ר' יוסי בר' יהודה עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך והא הכל של אביו הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה:
תיפתר בהאי גוונא. כגון שלקחה דיודין מיני מאכל של קדירה ועשתה שירותא וגנב מן הסעודה הראויה לאביו ולאמו דיודין קדירות ושפות הסיר תרגומו תפי דודא וכן בלשון המקרא בכיור או בדוד:
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:
ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:
וזקן ממרא על פי בית דין. אם ירצו מוחלין לו:
משנה: הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם אוֹ חִיגֵּר אוֹ אִילֵּם אוֹ סוּמֶא אוֹ חֵרֵשׁ אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְלֹא גִידְּמִין. וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ וְלֹא חִיגְּרִים וְאָֽמְר֞וּ וְלֹא אִלְּמִין בְּנֵנ֚וּ זֶה֙ וְלֹא סוּמִים אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵעַ֭ בְּקֹלֵנ֑וּ וְלֹא חֵרְשִׁים. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִילְקֵל נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקַל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֵנ֚וּ זֶה֙ זֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. גדם. ידו קטועה:
בננו זה. משמע שרואין אותו:
ולא חרשין. שאינן יודעין אם קבל דבריהם או לאו ואע''פ שרואין אח''כ שאינו מקיים מצותן מ''מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו ואיכא להפוכי בזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע שצריך שישמעו שאומר איני מקבל מכם:
מתרין בו בפני שלשה. הכי קאמר מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב''ד של ג' כדתנן בפ''ק מכות בשלשה דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מנקות הוא דכתיב הכא בן סורר ומורה וכתיב התם והיה אם בן הכות הרשע:
זה הוא שלקה בפניכם. ואע''ג דמיבעי ליה למידרש זה ולא סומין הא נמי נפקא לן דאם איתא דלהך דרשא לחוד הוא דאתא לזה הוא שלקה בפניכם לכתוב בנינו הוא ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה ש''מ תרתי:
מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואח''כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:
ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפי' לאחר כמה שנים:
מתני'. אם לא היתה אמו ראויה לאביו. שלא היתה דומה ושוה לו בקול במראה ובקומה דכתיב איננו שומע בקולנו ומדלא כתיב בקולינו ביו''ד ש''מ קול אחד לשניהם ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם כול'. כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ דּוֹרֵשׁ בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ כָּךְ אַתְּ דּוֹרֵשׁ בְּזִקְנֵי בֵית דִּין. שֶׁנֶּאֱמַר ויָֽצְא֖וּ פְּרָט לְחִיגְרִים. וְאָֽמְר֑וּ פְּרָט לְאִילְּמִים. יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙ פְּרָט לְגִידְמִים. וְעֵינֵי֭נוּ לֹ֥א רָאֽוּ פְּרָט לְסוּמִין. מַגִּיד הַכָּתוּב כְּשֵׁם שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שְׁלֵימִין בְּצֶדֶק כָּךְ הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת שְׁלֵימִין בְּאֵיבָרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כך אתה דורש בזקני בית דין שצריך שיהו מנוקין מכל מום:
גמ' ואפי' אין אמו ראויה לאביו. דברי ר' יהודה הוא דמפרש וכלומר דלא תימא ראויה ממש בעי ולאפוקי אם היתה אסורה לאביו דלא היא דהא סוף סוף אביו ואמו הן אלא בשוה לאביו קאמר כדפרישית במתני':
וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם. אמתני' דלעיל קאי דקאמר ר' יוסי בר' יהודה עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך והא הכל של אביו הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה:
תיפתר בהאי גוונא. כגון שלקחה דיודין מיני מאכל של קדירה ועשתה שירותא וגנב מן הסעודה הראויה לאביו ולאמו דיודין קדירות ושפות הסיר תרגומו תפי דודא וכן בלשון המקרא בכיור או בדוד:
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:
ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:
וזקן ממרא על פי בית דין. אם ירצו מוחלין לו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנַן. מֵת אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ נִסְקַל. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. אֵינוֹ נִסְקַל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה דִין שֵׁינִי רִאשׁוֹן. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מַתְנִיתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא מתניתא היא. ומאי קמ''ל:
משנה: בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן חַייָב׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. גדם. ידו קטועה:
בננו זה. משמע שרואין אותו:
ולא חרשין. שאינן יודעין אם קבל דבריהם או לאו ואע''פ שרואין אח''כ שאינו מקיים מצותן מ''מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו ואיכא להפוכי בזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע שצריך שישמעו שאומר איני מקבל מכם:
מתרין בו בפני שלשה. הכי קאמר מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב''ד של ג' כדתנן בפ''ק מכות בשלשה דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מנקות הוא דכתיב הכא בן סורר ומורה וכתיב התם והיה אם בן הכות הרשע:
זה הוא שלקה בפניכם. ואע''ג דמיבעי ליה למידרש זה ולא סומין הא נמי נפקא לן דאם איתא דלהך דרשא לחוד הוא דאתא לזה הוא שלקה בפניכם לכתוב בנינו הוא ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה ש''מ תרתי:
מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואח''כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:
ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפי' לאחר כמה שנים:
מתני'. אם לא היתה אמו ראויה לאביו. שלא היתה דומה ושוה לו בקול במראה ובקומה דכתיב איננו שומע בקולנו ומדלא כתיב בקולינו ביו''ד ש''מ קול אחד לשניהם ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. סָח לִי זְעִירָה מִשֵּׁם אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלִַם. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁאִם בִּקְשׁוּ לִמְחוֹל מוֹחֲלִין. וְאֵילּוּ הֵן. סוֹטָה וּבֵן סוּרֵר וּמוֹרֶה וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כך אתה דורש בזקני בית דין שצריך שיהו מנוקין מכל מום:
גמ' ואפי' אין אמו ראויה לאביו. דברי ר' יהודה הוא דמפרש וכלומר דלא תימא ראויה ממש בעי ולאפוקי אם היתה אסורה לאביו דלא היא דהא סוף סוף אביו ואמו הן אלא בשוה לאביו קאמר כדפרישית במתני':
וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם. אמתני' דלעיל קאי דקאמר ר' יוסי בר' יהודה עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך והא הכל של אביו הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה:
תיפתר בהאי גוונא. כגון שלקחה דיודין מיני מאכל של קדירה ועשתה שירותא וגנב מן הסעודה הראויה לאביו ולאמו דיודין קדירות ושפות הסיר תרגומו תפי דודא וכן בלשון המקרא בכיור או בדוד:
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:
ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:
וזקן ממרא על פי בית דין. אם ירצו מוחלין לו:
בֵּן סוּרֵר וּמוֹרֶה. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה. אִמּוֹ רוֹצָה וְאָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה. סָֽבְרִין מֵימַר. עַד שֶׁלֹּא עָמַד בְּדִין. אֲתַא מֵימַר לָךְ. וַאֲפִילוּ עָמַד בְּדִין. וּבְשֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ. אֲבָל אִם נִגְמַר דִּינוֹ לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא מתני' היא. ומאי קמ''ל דהא קתני בסוטה פ''ד אמר בעלה איני משקה לא שותה ומשני דאי ממתני' סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה קמ''ל דאע''פ שנכתבה יכול למחול אבל דוקא בשלא נמחקה דאילו בשנמחקה לא בדא אמרו שיכול למחול מאחר שכבר נמחק השם:
אבל אם נגמר דינו. כגברא קטילא הוא ושוב אינן יכולין למחול:
בנין אב שבכולן. דממנו כמדין מהו הנקרא גזלן כדכתיב ויגזול את החנית וגו' ושם לקח ממנו בחזקה ובפרהסיא וגלה לנו הכתוב דבכה''ג קרוי גזלן:
הי דינו גנב. איזהו הנקרא גנב ואיזהו הנקרא גזלן ואיידי דאיירי בענינא דגניבה קאמר להא הכא:
גנב בפני עדים גנב. כלומר אפי' שלא גנב בהצנע אלא ראוהו עדים כל זמן שאינו בפני הבעלים גנב הוא נקרא ודינו כגנב לענין כפל ואם בפני הבעלים לקחו זהו הנקרא גזלן:
ר' זעירה בעי. הקשה על זה דאמאי קרית ליה גזלן אם לא לקחו אלא בפני הבעלים לבדן:
מעתה. כלומר אלא דאני אומר מעתה אפילו נתכון לגזילה ולבעליה שאם לא ירצה בעליו ליתנו יעמוד עליו בעצמו אע''פ כן אין זה גזלן הואיל ולא לקחו ממנו בפרהסיא כדלקמן:
והי דיני גזלן על דעתיה דר' זעיר'. אי הכי השתא דאפי' לוקח בפני הבעלים לאו גזלן הוא א''כ איזהו הנקרא גזלן לדידיה:
עד שיגזלנו. שיקח ממנו בפרהסיא בפני עשרה בני אדם:
סוֹטָה. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. שֶׁבַּעֲלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ. סָֽבְרִין מֵימַר. עַד שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה הַמְּגִילָּה. אֲתַא מֵימַר. וַאֲפִילוּ מִשֶּׁנִּכְתְּבָה הַמְּגִילָּה. וּבְשֶׁלֹּא נִמְחְקָה הַמְּגִילָּה. אֲבָל אִם נִמְחְקָה הַמְּגִילָּה לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא מתניתא היא. ומאי קמ''ל:
זָקֵן מַמְרֵא. 43a הָדָה דְתֵימַר שֶׁלֹּא לְהוֹרְגוֹ. אֲבָל לְהַחֲזִירוֹ לֹא הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דתימר שלא להורגו. הוא דיכולין למחול אבל להחזירו לשררותו כבתחלה לא היו מחזירין אותו למקומו הראשון אע''פ שמחלו לו:
וּכְשֶׁבָּאתִי אֶצֶל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה לִנְצִיבִין עַל שְׁנַיִם הוֹדָה לִי וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדָה לִי. עַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדָה לִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.
מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. הָבֵא לִי בַעֲלִי וַאֲנִי שׁוֹתָה. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. הוֹאִיל וְאֵין כָּאן בַּעַל לְהַשְׁקוֹתָהּ הֶחֱזִירָתָהּ הַתּוֹרָה לִסְפֵיקָה וּסְפֵיקָה לִסְפֵיקָה. וּסְפֵיקָה לְחוּדֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מה טעמא דבית שמאי. התם בסוטה קאי ואיידי דאיירי בהאי מתני' מייתי לה הכא וגרסינן להא בריש פ''ד שם דקתני שם במתני' דלעיל מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה:
הבא לי בעלי ואני שותה. ואין העיכוב ממני:
החזירתה התורה לספיקה וספיקה לספיקה. כלומר דמדכתי' והביא האיש את אשתו וליכא א''כ בספיקה היא לעולם עומדת מאחר שאינה יכולה לשתות ולברר הספק ואם כן ספק כתובתה אם תטול או לא מחזירין ג''כ לספיקה:
וספיקה לחודיה. כלומר לעולם הספק במקומו ולחודיה קאי ומספק אין אתה יכול להוציא ממון והלכך אינה נוטלת כתובתה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. תַּנֵּי הַפּוֹגֶמֶת לֹא הַפּוֹחֶתֶת. כֵּיצַד. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְהִיא אוֹמֶרֶת מְנָה נִפְרַעַת שֶׂלֹּא בִשְׁבוּעָה. מַה בֵין הַפּוֹגֶמֶת וּמַה בֵין הַפּוֹחֶתֶת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. [פּוֹגֶמֶת] בָּא מַשָּׂא וּמַתָּן בֵּינֹתַיִים. פּוֹחֶתֶת לֹא בָא מַשָּׂא וּמַתָּן בֵּינֹתַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר חנינא. פוגמת בא משא ומתן בינתים. כלומר דעכ''פ יש כאן הודאה במה שנשא ונתן לה והויא כמודה במקצת אלא דמיהת שבועה זו תקנת חכמים היא דמדאורייתא ליכא נשבע ונוטל והואיל ואיכא הודאה תקנו חכמים שלא תגבה אלא בשבועה אבל פוחתת לא בא משא ומתן ביניהם שהרי לדבריה לא נתן לה כלום אלא שפוחתת מעיקרא היא:
תמן תנינן. בכתובות פ''ט וגרסינן להא שם הלכה ז':
הפוגמת כתובתה. שהוא אומר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מכה:
תני הפוגמת. דוקא הפוגמת לא תפרע אלא בשבועה ולא הפוחתת שאומרת לא היתה כתובתי מתחילה אלא מנה דהיא נפרעת שלא בשבועה:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. כְּמַה דַּתֲּ מַר תַּמָּן. וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְדִכְוָתָהּ וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְחוּתָה לֹא תִיפְחַת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשָׁעָה שֶׁעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה אֵינוֹ מַכחִישׁ שְׁנַיִם. וּבְשָׁעָה שֶׁמֵּעִיד שֶׁהִיא פְחוּתָה מַכחִישׁ אֶת שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה דתימר תמן. במתני' התם ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה ואי נימא נמי דאם עד אחד מעידה שהיא פחותה והבעל אומר התקבלת כל כתובתיך:
לא תפחות. כלומר לא תגבה כמו שהיא פוחתת ואומרת אלא בשבועה:
א''ר יוסי. שאני התם דבשעה שהוא מעיד שהיא נפרעת אין כאן הכחשה נגד העדים שבשטר אבל גבי פחותה לא מהימן עד אחד לחייבה שבועה שהרי השטר לפנינו בשני עדים ובשעה שזה מעיד שפחות הוא א''כ מכחיש את שנים ואין אחד מכחיש את שנים:
תַּנֵּי. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְנִפְרָעִים מֵאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בִּשְׁטָר שֶׁהָרִיבִּית אוֹכֶלֶת בּוֹ. וּבֵית דִּין גּוֹבִין רִיבִּית. תִּיפְתָּר שֶׁעָרַב לוֹ מִגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. תנינן התם והנפרעת שלא בפניו וכו' ופריך וכי נפרעי' מאדם שלא בפניו. בשטר שהריבי' אוכלת בו. וזכות הוא לפוטרו מן הריבית:
ובית דין גובין ריבית. בתמיה:
תיפתר שערב לו מעובד כוכבים. שהיה ערב לעובד כוכבים המלוה בשביל זה וכגון שהעובד כוכבים קבל עליו להפרע מן הלוה תחלה דאל''ה אסור דעובד כוכבים בתר ערבא אזיל וביקש מן הלוה ולא מצאו וגבה מזה הערב ועכשיו נפרע הוא מן הלוה:
וְהָתַנֵּי. יוֹרֵשׁ שֶׁפָּגַם אָבִיו שְׁטָר חוֹב הַבֵּן גּוֹבֶה בְלֹא שְׁבוּעָה. בָּזֶה יָפֶה כֹחַ הַבֵּן מִכֹּחַ הָאָב. שֶׁהָאָב אֵינוֹ גוֹבֶה אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְנִשְׁבַּע שְׁבוּעַת יוֹרֵשׁ. שֶׁלֹּא פִיקַּדְנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַנָּא וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁטָר בֵּין שִׁטְרוֹתָיו שֶׁלְּאַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. הָא אִם נִמָצָא פָרוּעַ. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. מַתְנִיתָא דְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי הָבֵא לִי בַעֲלִי וַאֲנִי שׁוֹתָה. בְּרַם הָכָא בְּדִין הָיָה אֲפִילוּ אָבִיו לֹא יִשְׁבַּע. תַּקָּנָה תִקְנוּ בוֹ שֶׁיִּשְׁבַּע. בּוֹ תִיקְנוּ וּבִבְנוֹ לֹא תִיקְנוּ. כֵּיוָן שֶׁמֵּת הֶעֱמַדְתָּ אֶת בְּנוֹ עַל דִּין תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' הושעיה. הא קמ''ל שלא תאמר יעשה דין שני כלומר גניבה שניה תעשה עכשיו לדין ראשון ואם עוד יחזור ויקלקל יהא נסקל לפום כן צריך ר' יוחנן למתני לזה דאם מת אחד מהן בטל דינו לגמרי דהא לא הוי שמעינן ממתני':
והתני בתוספתא פ''ו דשבועות יורש וכו'. ואמאי גובה שלא בשבועה הא עכ''פ פגום הוא וכדתנן במתני' דלעיל:
בזה יפה כח הבן וכו'. וכדמסיק לקמן דבבנו לא תיקנו שבועה:
ונשבע שבועת יורש. כלומר אע''פ דשבועת פוגם שטרו אין הבן נשבע. מיהו שביעת היורש דעלמא ודאי נשבע הוא שבועה וכו' ושלא מצינו וכו' דאם היה נמצא פרוע הוא והלכך צריך לישבע שלא מצאתי:
מתניתא דב''ש. בתמיה האי ברייתא דהבן אינו נשבע בפוגם לא אזלא אלא כב''ש דב''ש אמרי בסוטה שמת בעלה נוטלת כתובתה אע''פ שאינה שותה דקסברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והנכסי' בחזקת בעל השטר והבאים להוציא ממנה עליהם להביא ראיה שזינתה וקס''ד דה''נ טעמא הוי הואיל והשטר בידו ובחזקתו הוא ואין אתה יכול להוציא מידו דעומד לגבות כגבוי דמי:
א''ר יוסי. לא דמיא דהתם טעמא דב''ש כדאמרינן לעיל שאין המניעה ממנה והיא אומרת הבא לי בעלי אבל הכא טעמא אחרינא איכא וכ''ע מודים בה שהרי בדין היה שאפילו אביו לא ישבע שהרי השטר בידו הוא אלא שתקנה תיקנו חכמים בפוגם את שטרו שישבע משום דאמרינן דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עליה כי היכי דלידוק ובו הוא דתיקנו ולא בבנו דכיון דבבנו ליכא טעמא כי היכי דלידוק העמידו על דין תורה וגובה בלא שבועה:
נִתְחַייֵב אָבִיו שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין וּמֵת אֵין בְּנוֹ גוֹבֶה. דִּלֹא כֵן מָה נָן אָֽמְרִין. יֵשׁ אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָתוֹ לִבְנוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. הָכֵין אִתְאֲמָרַת. פָּגַם אָבִיו שְׁטָרוֹ בְּבֵית דִּין וּמֵת אֵינוֹ גוֹבֶה. רַב חִסְדָּא בָעֵי. בְּגִין דַּהֲלִיךְ תַּרְתֵּין פְּסִיעָן הוּא מַפְסִיד. אִילּוּ פְגָמוֹ חוּץ לְבֵית דִּין אַתְּ אֲמַר. גּוֹבֶה. מִפְּנֵי שֶׁפְּגָמוֹ בְבֵית דִּין אַתֲּ מַר. אֵינוֹ גוֹבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
נתחייב אביו שבועה. בעלמא קאי דהדין הוא מי שנתחייב שבועה בב''ד לגבות איזה ממון ומת אין בנו גובה לממון זה:
דלא כן מה אנן אמרין וכו'. כלומר דאי אמרת גובה וכי יש אדם מוריש שבועה לבניו הא בנו אינו יכול לישבע אלא ודאי אינו גובה:
הכין איתאמרת. ר' בא סבר לומר דאף בפוגם שטרו הדין כן ועל זה איתמר נמי האי מילתא דאם אביו פגם השטר בב''ד וא''כ כבר נתחייב שבועה ואם מת אין בנו גובה א''נ דרך שאלה היא אם הכין איתאמרת דאף פוגם שטרו בכלל:
רב חסדא בעי. הקשה על דברי ר' בא דאין סברא לומר לחלק כן וכי בשביל שזה הלך לשתי פסיעות לב''ד יהא נפסד בתמיה דהרי אם פגמו חוץ לב''ד את מודה לי דגובה ומפני שפגמו בב''ד אתה רוצה לומר שאינו גובה אלא לא היא דלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא היכא דאביו נתחייב שבועה מן הדין אבל בפוגם שטרו כיון דבאביו גופיה אינה אלא מתקנת חכמים בעלמא לא שייך לומר אין אדם מוריש שבועה דבבנו לא תיקנו ולעולם גובה הוא בשבועת יורשין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source